ריבה דל גארדה: הפנינה של צפון אגם גארדה

כל מי שביקר באגם גארדה, יודע שהחלק הצפוני שלו שונה במידה לא מבוטלת מהצד הדרומי או הדרום מזרחי. זהו אזור הררי יותר, יש שיגידו גם פראי וטבעי יותר, בו מגוון רחב של מוקדים לביקור. אין צל של ספק שהבירה של צפון אגם גארדה היא ריבה דל גארדה (Riva del Garda) עוצרת הנשימה, שיכולה גם להיות נקודת מוצא לחקור את כל אזור הצפון (או אפילו לקפוץ לדולומיטים). הנה כל מה שחשוב לדעת על העיירה שכדאי מאוד שתכניסו לתוכנית הטיול שלכם באגם גארדה.

הרים, אגם ומה שביניהם

ריבה דל גארדה היא אחת הערים התיירותיות ביותר, וגם הגדולות ביותר, בצד הצפוני של אגם גארדה. הדבר המרשים הראשון בעיירה או התפאורה המקיפה אותה. מצד אחד, אגם גארדה עצמו ובו כמה חופי רחצה פופולאריים מאוד. מהעבר השני, מתנשאים מעל בתי העיירה, המצוקים התלולים שכבר משתייכים להרי האלפים האיטלקיים: הרי מונטה רוקטה מצד מערב, ורכס מונטה בריונה מהעבר השני, הסמוכים כבר להרי הדולומיטים. בדרך וברחבי העירייה בולטים צמחים ועצים מסוגים שונים, בדגש על צמחיה ים תיכונית שאת חלקה אנחנו מכירים גם מהארץ. אוכלוסיית התושבים כאן עומדת על כ-15,000 איש, חלקם הגדול עוסק בנגזרות שונות של תחום התיירות.

ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על ההיסטוריה ארוכת הימים של ריבה דל גארדה. נראה שהיא הייתה מיושבת עוד בימי רומא העתיקה, אם כי העדויות המוחשיות על כך דלות מאוד. במאה ה-16 הרפובליקה הוונציאנית כבשה אותה והפכה אותה לחלק ממנה. לריבה דל גארדה היה תפקיד מרכזי מאוד בהגנה על עיירות האגם מהצד הצפוני שלו, בין השאר בדמות מצודה אשר חלק מהחורבות שלה נשמרו עד עצם היום הזה. בהמשך נכבשה על ידי האימפריה האוסטר–הונגרית. בדומה לעיירות אחרות לאורך אגם גארדה, גם ריבה דל גארדה הצטרפה לאיטליה באופן רשמי במהלך המאה ה-20: ב-1918, ליתר דיוק.

הקסם של ריבה דל גארדה

כיום, ריבה דל גארדה נחשבת ליעד נופש מהשורה הראשונה. תמצאו בה בתים צבעוניים, שמזכירים במידה רבה מדינות אירופיות אחרות דוגמת גרמניה או צ‘כיה. ברחבי ריבה כיכרות הומים ואווירה תוססת של חופש: בשעות הערב, למשל, מופיעים כאן באופן תדיר (בעיקר בחודשי הקיץ) זמרים ואמני רחוב. היא מהווה כתובת אידיאלית לנופשים וגם לאנשים המחפשים ספורט ימי, דוגמת גלשנים וסירות מפרש המנצלים את הרוחות החזקות המאפיינות אותה. בשנים האחרונות התפתחו כאן ענפי ספורט אחרים, דוגמת טיפוס הרים או רכיבה על אופניים.

בכלל, מומלץ להקדיש כמה שעות לפחות לחופים הנעימים של ריבה דל גארדה. החופים כאן מכילים אבני חצץ דקות יותר מאשר רוב החופים לגדות אגם גארדה, ובחלק מהמקרים יש גם מדשאות המגיעות כמעט עד קו המים. כמיטב המסורת תמצאו בטיילת שלאורך האגם גינות משחקים, מתקנים לילדים ועמדות להשכרת סירות לשייט, מה שמסביר מדוע מדובר ביעד פופולארי גם בקרב משפחות. החוף המפורסם וההומה ביותר כאן הוא Sabbioni Beach עמוס המדשאות, המשקיף לנופים של מצוקים נישאים. הוא כולל את כל התשתית הנדרשת לבילוי משפחתי מהנה של כמה שעות, אם כי צריך להביא בחשבון שהמים כאן – שמגיעים מהאלפים – נוטים להיות קרים ברוב ימות השנה.

ההיסטוריה נוכחת כאן ועכשיו

בסמוך לאגם נמצאת העיר העתיקה של ריבה, הכוללת רחובות ציוריים שמפתה מאוד לטייל בהם וללכת לאיבוד ביניהם. לא ניתן להיכנס לעיר העתיקה עם רכב, אבל יש מספיק חניונים בסביבה במחירים סבירים בהחלט. שיטוט בעיירה מראה שהיא מהווה מקום של ניגודים, למשל בין חדש לישן. כך לצד הטיילת ההומה ועמוסת הפעילות בולט מבצר רוקה (Rocca) מימי הביניים, מסביבו תעלה. אין לו כמובן את הקסם ואת היופי של מצודת סקליג‘ארי שבסירמיונה, למשל, אבל עדיין מדובר במבנה שמספר לנו לא מעט מהסיפור של ריבה דל גארדה. שניים מבין שלושת שערי הכניסה העתיקים לעיר, שחיברו את החומה המבוצרת שהקיפו אותה, עומדים עדיין על תילם: שער סן מרקו שנבנה על ידי הוונציאנים במאה ה-11. שער סן מיקלה הגבוה, שהוקם במאה ה-13 ובולט בין השאר במגדל הפעמונים הסמוך אליו, שימש שער הכניסה המרכזית לעיר הבצורה.

הלב הפועם של ריבה דל גארדה הוא במידה רבה כיכר ה-3 בנובמבר (Piazza III Novembre). הכיכר משקיפה על הנמל של ריבה דל גארדה ובתחומיה מגוון מסעדות וחנויות. שם הכיכר כמובן אינו מקרי: תאריך זה מסמל את הניצחון של איטליה ובנות בריתה על הצבא האוסטרו–הונגרי בקרב ויטוריו ונטו ב-1918. הקרב סימל את נפילת האימפריה האוסטרו–הונרית והיה שלב מרכזי לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה. לאחריו, הפכה ריבה דל גארדה חלק מהממלכה האיטלקית. במרחק הליכה קצר כמה כיכרות חשובים אחרים, דוגמת Piazza San Rocco המוקפת החומות. בתחומיה תמצאו כמה מבנים מעניינים, דוגמת כנסיית סן רוקו (Chiesa di San Rocco) שהופצצה במלחמת העולם השנייה אבל שוקמה מאז.

מגדל השעון של ריבה דל גארדה, טורה אפונאלה (Torrec Apponale), מתנשא מעל כיכר ה-3 בנובמבר. המגדל הוקם בתחילת המאה ה-13, אשר מתנשא לגובה של למעלה מ-34 מטר, הוא מבנה מעניין נוסף הנמצא בקרבת מקום. גם הוא קיבל על עצמו כמה תפקידים במהלך השנים, החל ממגדל תצפית ועד למתקן כליאה, ותמורת סכום סמלי אפשר לעלות לתצפית על האזור. עוד אפשר להתרשם מתחנת הכוח ההידרו–אלקטרית – כלומר התבססות על אנרגיית המים לצורך ייצור חשמל – הנמצאת במבנה גדול בצבעי שמנת. המים במקרה הזה מגיעים מערבה, מאגם לדרו, דרך מנהרות חצובות בסלע. הם נופלים מגובה של כ-500 מטר לאגן התחנה.

ניתן פשוט לשוטט בכיכרות וברחובות הקטנים, בין מבנים עתיקים וציוריים, ארמונות, כנסיות ועוד. ייתכן מאוד שתיתקלו בכמה סממנים יהודיים, דוגמת בית עם כתובת הנצחה (“גר ותושב אנכי עמכם“) וסמל של מגן דוד ומנורה, במקום בו היה בשנים עברו בית דפוס יהודי בראשו עמד רופא. בית דפוס זה הוא למעשה העדות המרכזית לקהילה היהודית הדי מצומצמת שחיה בעבר בריבה דל גארדה, לצד בית כנסת קטן שלא נשמר. השלט הושם במקום על ידי עיריית ריבה, במטרה להנציח את הקהילה היהודית שחיה כאן.

אחד המבנים הבולטים בעירייה הוא הבסטיון (Bastione) הנמצא על גבי הר מונטה רוקטה, בגובה של כ-135 מטר מעל פני הים. זהו ביצור הבולט מהחומה של ריבה דל גארדה ונראה למרחק מנקודות רבות ברחבי העיירה. אל הבסטיון ניתן להגיע ברגל, בהליכה מעט תלולה של כ-20 דקות, או בקרונית סגורה (פניקולר) שנבנתה בשנים האחרונות. כדאי לעשות זאת כדי לקבל מראה פנורמי מרהיב של ריבה, האגם וההרים המקיפים אותה, וגם כדי להתחבר מעט להיסטוריה של המקום. הבסטיון הוקם במאה ה-16, על ידי הוונציאנים, ונהרס על ידי צבא צרפת ב-1703. הבסטיון הוקם כאמצעי הגנה בפני פולשים אפשריים, כאשר החיילים שתיצפתו ממנו קיבלו מראה מקיף של החזית וגם יכלו לתקוף את הצבאות המתקרבים. אפשר לטייל במעלה הבסטיון, לתצפת על העיר וגם לשבת בבית הקפה. אם אתם מגיעים לריבה דל גארדה בשעות הלילה, תיהנו לראות את המבצר מואר בצבעי סגול.

הערה חשובה: המיקום והמאפיינים הטופוגרפיים של ריבה דל גארדה מסבירים מדוע מזג האוויר בה נחשב הפכפך באופן יחסי: בחודשי הקיץ, צפויות כאן רוחות חזקות ואפילו סערות ברקים בשעות הלילה. החורפים קרים ולעיתים גם מושלגים, אם כי ניתן למצוא גם לא מעט ימי שמש. מומלץ לבדוק את מזג האוויר לפני שמחליטים להגיע לכאן ולתזמן את הטיול בהתאם. בימים קרים או גשומים אפשר לבקר באתר המרחצאות התרמיים הפופולאריים בעיירה, Parco Termale Del Garda. 

אז איך מתחילים?

אם אתם מעוניינים להגיע לריבה דל גארדה למשך מספר שעות עד חצי יום, מומלץ כמובן לשלב אותה עם אתרים מרכזיים אחרים הנמצאים במרחק נסיעה קצר מאוד ממנה: בעיקר אגם טנו בעל גווני התכלת או מפלי ורונה המרשימים, המתאימים לביקור קצר. שילוב מוצלח אחר הוא בין ריבה לבין לימונה סול גארדה, בצד המערבי של האגם, אליה ניתן להגיע בנסיעה קצרה בנופים מרהיבים או בהפלגה. בסופו של דבר, הכול תלוי בהעדפות שלכם. יש אנשים שמסתפקים בטיול בן כמה שעות ברחובות ולאורך הטיילת. אחרים מקדישים לריבה כמה ימים, בעיקר אם מזג האוויר מאפשר בילוי בחופים. בחירה מקובלת, כאמור, היא להפוך את העיר לנקודת מוצא לטיול בן מספר ימים בחלק הצפוני של אגם גארדה ובדרך להרי הדולומיטים.