ההיסטוריה רבת התהפוכות של לאציזה

לאציזה היא עיירה קטנה, או ליתר דיוק קומונה, הממוקמת על חופו המזרחי של אגם גארדה – למעשה, בנקודה בה האגם הוא הרחב ביותר. היא משתייכת לנפת ורונה, שמשתייכת כשלעצמה למחוז ונטו, ומחזיקה בהיסטוריה עשירה מאוד. המבנים העתיקים שנשמרו בה, יחד עם הרחובות הציוריים, מזכירים במידה מסוימת מסע במנהרת הזמן.

קצרה היריעה מלפרט כאן באריכות את ההיסטוריה של לאציזה, שלפי חלק מההערכות מתחילה עוד בתקופה הפרהיסטורית. העיירה, שהשם שלה מגיע מהמילה הלאטינית “Lacus” (“כפר האגם”). במאה התשיעית והעשירה לספירה, העיר הייתה על תקן “וילה חופשית”: כלומר, כפופה רק למלך ולא לאדון פיאודלי. ב-961 פלשו לכאן חיילים גרמניים, וכמה עשרות שנים לאחר מכן העיירה קיבלה מקיסר האימפריה הרומית את הזכות להגן על עצמה ולפעול בזירה המסחרית.

במאה ה-10, כאשר הלומברדים התיישבו כאן, הם דאגו לכך שלמקומיים תהיה אפשרות חוקית לבצע דיג חופשי. במאה ה-13 וה-14 הקומונה נכבשה על ידי שושלת סקאליג’רי המפורסמת, מי ששלט אז בחלק ניכר מאזור ורונה. הם הקימו את הטירה המפורסמת והקיפו אותה בחומות. ממשיכים למאה ה-15, או לשנת 1405 ליתר דיוק. בתקופה זו, לאציזה הפכה להיות חלק מן המניין מהרפובליקה הוונציאנית, עד שנפוליאון הצרפתי כבש את האזור ב-1796. במאות שלאחר מכן היא נכבשה כמה פעמים נוספות, למשל על ידי האימפריה האוסטרית אחרי קונגרס וינה. נקודת המפנה הגיעה בשנת 1866, השנה של מלחמת העצמאות השלישית בארץ המגף. בעקבות המלחמה לאציזה הפכה בשעה טובה להיות חלק מהממלכה האיטלקית המאוחדת.

אתרים מרכזיים בלאציזה

חלק ניכר מההיסטוריה של לאציזה בא לידי ביטוי מובהק בה עד עצם היום הזה. טירת סקאליג’רו (Castello Scaligero di Lazise, אל תתבלבלו עם טירות נוספות בעלות שם זה הנמצאות למשל בסירמיונה) היא הסמל הבלתי מעורער של העיירה. זוהי טירה קלאסית מימי הביניים, שנבנתה עוד במאה ה-9 כדי לשמש הגנה מהאויב ההונגרי. במשך מאות שנים היא הייתה בבעלותה של משפחת סקאליג’רי, עד שעברה בשלב מסוים להיות תחת האחריות של עיירת לאציזה. הטירה מוקפת בחומות – למעשה, לא מעט תיירים פשוט מסתפקים בלהביט בה מבחוץ במהלך הסיור הרגלי שלהם בלאציזה – אבל ניתן לבקר בה גם בתשלום מינימלי. בין השאר כדאי לשים לב לקיר הצפוני במגדל הראשי של הטירה, הכולל חור גדול. החור הזה מסמל את ההיסטוריה האלימה של האזור, או ליתר דיוק פגיעה ישירה של תותח במהלך מלחמת העצמאות האיטלקית השלישית.

במהלך הביקור שלנו בלאציזה, שהיה עם שתי ילדות בעלות חוש בלתי מוסבר לאיתור גינות שעשועים, נתקלנו בגינה מקסימה הנמצאת ממש למרגלות החומה. ללא ספק מדובר באחד הלוקיישנים היותר יפים ומפתיעים לגינות שעשועים שמצאנו באזור אגם גארדה.

חובבי ההיסטוריה יוכלו למצוא כמה מבנים מרשימים אחרים בלאציזה, למשל הכנסייה הרומנסקית של ניקואלס הקדוש (Church San Nicolo Al Porto). כמו שניתן להסיק משמה, היא ממוקמת ממש בנמל (אליו עוד נגיע) ולכן יכול להיות שתיתקלו בה בלי לתכנן. הכנסייה נבנתה במאה ה-12 ועברה תלאות שונות במהלך השנים, כולל הרס ובנייה מחדש של חלק מהאלמנטים בה, ושימשה אפילו כתיאטרון. עד היום היא פעילה ומשמשת למטרות תפילה ופולחן. בקרבת מקום תמצאו את וילה פרגולה (Villa Pergole) מהמאה ה-16, ובסמוך כנסייה קטנה נוספת.

גולת הכותרת: הטיילת

אם אתם לא חובבי היסטוריה, אבל מתחברים בעיקר לנופים ולאווירה המיוחדת, יכול מאוד להיות שתספקו בטיול רגלי שקט בטיילת היפה של לאציזה: בכלל, אפשר פשוט לשוטט כאן כמה שעות בלי מטרה מוגדרת בין הסמטאות הציוריות, הכיכרות הקטנים ומגוון בתי העסק. בטיילת ובמדרחוב של לאציזה, בו אין כניסה לכלי רכב, תמצאו הרבה מאוד מסעדות, גלידרות ובתי קפה הנמצאים לעיתים ממש על קו המים, יחד עם ברווזים שמשתזפים כאן באופן כמעט קבוע ויכולים להעסיק את הילדים (אל תתקרבו אליהם יותר מדי, וכמובן שגם אל תאכילו אותם!).

חלק ממקומות הבילוי באזור הם אותנטיים, בעוד אחרים יכולים לקבל את ההגדרה הלא מחמיאה של “מלכודות תיירים”, כי אסור לשכוח שאתם נמצאים במקום מתויר המושך אליו הרבה מאוד מבקרים באיטליה. לכן אנחנו ממליצים לכם לבצע בדיקה קצרה לפני שאתם מתיישבים במקום מסוים: בדיקה קצרה של ביקורות אותנטיות בגוגל יכולה לחסוך לכם הרבה מאוד עוגמת נפש או כספים. 

אוכל מקומי ויין בלאצזיה

מומלץ מאוד, במידת האפשר, לתזמן את הביקור שלכם בלאציזה לימי רביעי. הסיבה היא שבימי רביעי, לרוב בין השעות 8:00 ל-14:00, נתקיים בלאציזה השוק המקומי הצבעוני ועמוס הטעמים, שמציע מכל טוב: מאכלים מקומיים (דוגמת פירות וירקות, עשבי תיבול, תבלינים, גבינות, שמן זית, נקניקים וכמובן שגם יין, האהוב מאוד בחלק זה של איטליה), בגדים, מזכרות, כלי בית, פריטי אומנות (חלקם אותנטיים ונעשו על ידי תושבי המקום) ועוד. המחירים כאן נוטים להיות סבירים בכל קנה מידה, ואפשר בהחלט לנסות להתמקח עם המוכרים. לעיתים תמצאו כאן גם אמני רחוב והפתעות אחרות שיכולות להתאים גם לילדים.

חלק מהאטרקציות של לאציזה הן על טהרת היין. למרות שלאציזה עצמה אינה מפורסמת בייצור היין שלה, היא נמצאת סמוך מאוד לאזור היין המפורסם של Valpolicella, ממזרח לאגם גארדה. אזור זה אחראי לכמה יינות מפורסמים מאוד באזור, בעיקר יינות אדומים הידועים בטעם העשיר שלהם, במורכבות ובעומק, דוגמת Amarone, Ripasso ו- Valpolicella Classico. במהלך הביקור בלאציזה ובסביבתה אתם יכולים להצטרף לסדנאות אוכל ויין, או אפילו לסיור ביקבים הנמצאים באזור. אתם בטח מכירים את הנוסחה של סיורים מהסוג הזה: לומדים בדיוק איך מפיקים יין, ולקינוח לוגמים כמה כוסות של יין איכותי. חוויה נחמדה מאוד למבוגרים, אם כי בניגוד לאטרקציות אחרות באזור כנראה כזו שפחות תדבר אל משפחות עם ילדים.

איך מגיעים ללאציזה?

כאמור, יש תיירים שבוחרים ללון בלאציזה או לפחות במרחק סביר מהעיירה, מה שמקל מאוד על הביקור באטרקציות הנמצאות בצד המזרחי של האגם: לא רק פארקי השעשועים והמים, אלא גם עיירות אחרות באגם (כמו פסקיירה דל גארדה, ברדולינו והעיירה גארדה) או העיר ורונה, שנמצאת במרחק נסיעה של כחצי שעה בלבד. המיקום של לאציזה ממש על קו המים הופך את אפשרות ההגעה אליה לשייט למומלצת בחלק מהמקרים. תוכלו לעלות על מעבורת העוברת בין העיירות השונות לאורך האגם, מה שיכול לחסוך מכם את האתגר של מציאת חניה בלאציזה.

לאציזה היא די נגישה עם רכב, שהוא הדרך המומלצת לדעתנו לטייל באזור של אגם גארדה בפרט וצפון איטליה בכלל. אנחנו ממליצים לא לנסות להסתובב יותר מדי ברחבי לאציזה עם רכב, מה גם שיש כאן כאמור מדרחוב ואזורי ZTL שמי שנכנס אליהם צפוי לקבל קנס שמן מאוד. האפשרות המועדפת והבטוחה ביותר היא החניון הגדול הנמצא סמוך לחומות של הטירה, ממש בסמוך לכניסה לעיר. אם החניון הזה מלא – ויכול מאוד להיות שזו תהיה התמונה בתקופות השיא של עונת התיירות ובימי רביעי העמוסים יותר – תצטרכו להתרחק מעט לחניונים אחרים.

החלטתם שלאציזה תהיה הבסיס שלכם לטיול באגם גארדה? כאן אתם יכולים לחפש במהירות מלון:

הפוסט לאציזה: העיירה היפה שמציעה לכם טיול במנהרת הזמן הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

ברדולינו מבחינה מעשית משתייכת לנפת וטו אשר במחוז ורונה. היא ממוקמת מרחק קילומטרים ספורים מעיירות מרכזיות אחרות, בעיקר גארדה הנמצאת צפונית לה או לאציזה מדרום. בכל זאת ההגעה אליה פשוט מאוד ברכב או במעבורת מאחת מעיירות החוף, כאשר ההפלגה מלאציזה למשך נמשכת כ-20-15 דקות בלבד, בהפלגה נינוחה עם יופי של נופים. הקרבה שלה לוורונה (מרחק של כ-25 ק“מ בלבד) הופכת אותה ליעד מועדף גם בקרב תיירים הנוחתים או שוהים בעירם של רומיאו ויוליה.

האטרקציות של ברדולינו: מכנסיות קטנות ועד לגלגל ענק

אבל למה בכלל כדאי להגיע לברדולינו? הסיבה העיקרית שמושכת אליה תיירים, כיאה לעיירת חוף, היא הטיילת של ברדולינו. מדובר לדעתינו באחת הטיילות היותר מטופחות שיש, כאשר כמעט מדי כמה מטרים תמצאו ערוגת פרחים צבעונית כזו או אחרת. לאורך הטיילת, כמיטב המסורת, מסעדות, בתי קפה וגלידריות – חלקן משובחות מאוד. במקומות שונים ברחבי העיירה תמצאו ספורט ימי וסירות להשכרה (בעיקר בחלק הדרומי שלה), ובמרחק נגיעה נמצאים הרים מוריקים שמציעים גם הם מסלולים ופעילויות למרחיקי לכת.

בדומה לעיירות אחרות בסביבת אגם גארדה, גם כאן אפשר להגיע ללא תכנון מוקפד ופשוט לתת לרגליים שלכם להוביל אתכם בטיילת וברחובות היפים. בברדולינו מספר מבנים עתיקים די מרשימים, שמספרים חלק קטן מההיסטוריה שלה: עיירה שהחלה להיות מיושבת בתקופת רומא העתיקה (למרות ששורשי המגורים באזור עצמו עתיקים הרבה יותר) ושעברה בין השלטון של משפחת סקליג‘אר הוורונאית, הרפובליקה הוונציאנית ואוסטריה עד שהפכה בסופו של דבר לחלק ממדינת איטליה. בעיירה מספר גדול באופן יחסי של כנסיות, אחת הבולטות בהן היא כנסיית Parrocchia S.S. Nicolò e Severo ששימשה את הקהילה הרומית–לטינית בעיירה החל מהמאה ה-19. הכנסייה עצמה לא גדולה או בומבסטית מדי, אבל עשירה ביצירות אומנות, בקישוטים, בציורי קיר ובהפתעות נוספות. המיקום שלה, ממש בלב העניינים, הופך אותה הביקור הקצר בה לפשוט בכל גיחה לעיר. אפשר לעשות זאת גם כדי לברוח לזמן קצר ממזג האוויר, בין אם החום הלוהט של הקיץ ובין אם גשמים וסופות רעמים שעלולים לפגוש את האזור (לרוב לזמן קצר) כמעט בכל ימות השנה.

העיירה מציעה כמה אטרקציות חביבות מאוד עבור הילדים, שהאזור של צפון איטליה כידוע אידיאלי עבורם (מוזמנים לקרוא על הסקירות שהכנו בנושא טיולים באגם גארדה עם ילדים).  הגלגל הענק של ברדולינו, הממוקם בתחומי Carrera Park שבטיילת, הוא אחד הסמלים שלה, ואפשר להבחין בו מכל  מקום בטיילת וכמובן שגם בהפלגה אליה. הוא מתנשא לגובה של כ-30 מטר ומספק תצפית יוצאת מהכלל על האגם והעיירה. יש פה אפילו כמה קרונות המיועדים (גם) להולכים על ארבע. 

בדומה לחלק מהעיירות האחרות של גארדה, גם כאן יש רכבת קטנה היוצאת מלב הטיילת ועוברת במסלול של כ-15-10 ברחבי ברדולינו, כולל ברחובות הומים ועמוסי חנויות ומסעדות שכדאי לחקור לפני או אחרי. זו ההזדמנות להיחשף קצת למרכז ההיסטורי של ברדולינו, הכולל רחובות אבן הומים ועמוסי תנועה. 

היין שמשמח לבב תיירים

ברדולינו מזוהה, אולי יותר מכל, כאחד ממעוזי היין של אזור צפון איטליה. למעשה, מדובר כאן באזור יין נרחב הממשיך מהעיירה ומתפרס על פני כרמים הפזורים עשרות קילומטרים משם, עד לאזור ורונה. עדות לזיקה הישירה של העיירה ליין תוכלו למצוא בטיילת, בה פסל של חבית עם צוהר בצורת לב שהופך, איך לא, למסגרת של תמונה. כמעט כל תייר המגיע לעיר עושה כאן כמה תמונות לפחות, והמבוגרים שבהם גם טועמים מהיין המקומי: יין אדום המורכב מתערובת של ענבי רונדינלה, מולינרה, נגררה וקורבינה ורונסה, ענבים הגדלים בהרים ובכרמים המקיפים את העיירה.

מדי שנה, לקראת סוף חודש ספטמבר ותחילת אוקטובר, ברדולינו לובשת חג. פסטיבל היין המסורתי של ברדולינו יוצא לדרך. במשך כחמישה ימים מתקיימים ברחבי העיירה מגוון אירועים, ביניהם טעימות של יין (מקומי לצד יינות מכל רחבי העולם), יריד אוכל, מופעי בידור ומוזיקה, זיקוקים ועוד. מי שמבקר כאן צפוי לשתות יין בכמויות מסחריות, בכוס שהוא מקבל למילוי רב פעמי, כך שמומלץ לא לנהוג לאחר הביקור כאן. מיותר אולי לציין שבתקופה זו העיר נוטה להיות עמוסה מאוד, כך שאם אתם מתכוונים ללון בברדולינו בתקופה זו חשוב מאוד למהר ולהזמין מלון מראש (כמה חודשים לפחות לפני מועד הפסטיבל). גם בעיות חניה הן בגדר אפשרות סבירה, כך שמומלץ במידת הצורך להגיע לעיירה בהפלגה ולא ברכב. לאורך השנה נערכים כאן פסטיבלים אחרים, חלקם מוקדשים גם הם ליין: למשל פסטיבל רפואת הענב, תאמינו או לא.

חובבי המשקה שמשמח לבב אנוש לא יפספסו את מוזיאון היין של יקב זני (Zeni Winery and Wine Museum), יקב משפחתי הנמצא קילומטרים ספורים מהעיירה עצמה. המוזיאון כולל תצוגה חביבה של יינות ואביזרים ששימשו להכנת יינות באופן מסורתי, סרטון קצר וכמה עמדות מולטימדיה הממחישות את תהליך ייצור היין (גם באנגלית) ואפשרות לראות מעבד לחלון הזכוכית כיצד היין נמזג לבקבוק, אבל אין ספק שגולת הכותרת מבחינת רוב המבקרים היא סיום הסיור. בחלק זה מגיעים לחדר הטעימות, המציעה מבחר יינות אדומים ולבנים בטעימה חופשית. אם אתם לא מעוניינים בסיור מודרך, תוכלו להירשם אך ורק לטעימות שכוללות לחם וגבינות לליווי היינות. אפשר ואף מומלץ לרכוש מהחנות כמה יינות לקחת הביתה, במחיר שהוא בהחלט בגדר הסביר. המבוגרים יכולים להעביר כאן כ-3-2 שעות, כולל הטעימות. לדעתינו המוזיאון פחות יתאים לילדים, ולא רק מכיוון שאסור להם לטעום מכל מה שמפיקים כאן.

כמובן שהתוצרת של ברדולינו לא מסתכמת רק ביין. אם אתם נמנים על חובבי השווקים, כדאי לתזמן את הביקור שלכם בברדולינו ליום חמישי בו מתקיים בה שוק המציג את מיטב המאכלים המוכנים באזור זה של איטליה, לרבות גבינות, לחמים ועוד. המחירים הם בהחלט אטרקטיביים.

הפוסט ברדולינו: עיירת היין היפה של צפון איטליה הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

בורגטו איטליה – כפר שיצא מתוך אגדה

בורגטו הוא כפר קטן, עם לא יותר מכמה רחובות קטנים, הממוקם בסמוך לעיירה ואלג‘יו סול מינצ‘ו (Valeggio Sul Mincio). כפי שאפשר אולי להסיק משמו, הוא נמצא ממש לגדותיו של נהר מינצ‘ו, המחבר בין אגם גארדה לבין נהר הפו, הנהר הארוך באיטליה העובר ברוב החלק הצפוני של ארץ המגף. סביב הנהר הוקמו בתי כלונסאות, כלומר, בתים אשר עשויים מיסודות (לרוב מעץ) שנתקעו בקרקע האדמה או מקור המים כדי לספק את היציבות הנדרשת ולהגן על המבנה מפני גאות המים, שיטפונות וסוגים שונים של מזיקים.

בשלב מסוים נבנו כאן טחנות המים, ששימשו בשנים עברו בעיקר במלאכת עיבוד החיטה והאורז. טחנות אלה פועלות עד עצם היום הזה, וביום שקט אפשר לשמוע אותן פועלות. מעל הנהר, בולט גשר ויסקונטי (Ponto Visconteo) עתיק היומין עליו מיקמו במהלך השנים אוהבים מנעולים. הגשר למעשה מפריד בין הנהר הסואן יותר לבין אגם רגוע, בו מתגוררים בדרך קבע ברווזים.

כשצועדים בכפר, קל לשכוח שפעם לא היה כאן כל כך שקט. אלא שמבט בכמה מבנים עתיקים שעדיין נשארו כאן, לוקח אותנו לתקופות קצת פחות נעימות. משחר ההיסטוריה, בורגטו היה מקור למאבקי שליטה: בין משפחות, דוגמת משפחת סקליג‘ארי המפורסמת (יש שיגידו ידועה לשמצה) מוורונה או משפחת ויסקונטי המילאנזית, שבזמנים שונים ניסו להגן על העיירה מפלישת בית האצולה האיטלקי גונזגה מדוכסות מנטובה. ממערך הביצורים של אותן שנים נותרו עד היום חלקים מהגשר וגם שרידים של מצודה עתיקה – מצודת סקאליג‘רי – הנמצאת ממש מעל הכפר ומשתייכת למעשה לעיירה הסמוכה ולאג‘יו.

המיתוסים של בורגטו (או: איך יוצרים טורטליני אגדה)

מומלץ מאוד להגיע לבורגטו בשעות הצהריים או הערב, ובכך ליהנות מהמסעדות הפזורות בו – חלקן ממש על קו המים. המאכל המזוהה ביותר עם הכפר הוא טורטליני, אותם כיסוני פסטה בעלי צורה המזכירה צדף הממולאים בבשר, בגבינה, בירקות ובהפתעות אחרות. למרות שמקור הטורטליני ככל הנראה הוא באזור אחרים של איטליה, במיוחד בולוניה או מודנה, הוא נחשב למאכל מקומי מובהק. כל מסעדה כאן מציעה את הגרסה שלה למאכל המפורסם, שיועד בתחילת הדרך בכלל “למחזר” את שאריות הבשר משולחנות האצילים ולהשתמש בהם עבור האוכלוסייה הענייה יותר.

יום הטורטליני מצוין מדי שנה ב-13 בפברואר, אבל בבורגטו לקחו את זה כמה צעדים קדימה. זה מתחיל עם אגדה מקומית, שעוברת כאן במשך דורות, ומספרת על סיפור אהבה בלתי אפשרי בין מפקד מצבא הדוכס האיטלקי שחנה לגדות הנהר לבין נימפה יפהפיה שהתגוררה באגם. אותו מפקד הבחין בה רוקדת לגדות האגם באחד הלילות, כשהיא עוטה גלימה כשל מכשפה, ורדף אחריה כדי לגלות כשהיא נימפה. הם התאהבו זה בזה, והיא העניקה לו מטפחת זהב. כשהשניים נפגשו כעבור זמן מה בנשף שנערך על גדות האגם והחליפו מבטים, עורר הדבר את קנאתה של אחת ממקורבות הדוכאס. בסופו של דבר, השניים הפכו לנרדפים, הנימפה נמלטה והדוכס הוכנס למעצר. כשהוא שוחרר משם על ידי הנימפה, השניים נימלטו וצללו למעמקי הנהר. מאחוריהם נותרה רק מטפחת משי קשורה, לסימול אהבת העולמים שלהם. בהשראת אותו סיפור הבשלנים המקומיים דואגים שבצק הטורטליני ירודד לצורת ממחטה דקה, ממלאים אותה במטעמים שונים ולקשור אותו בקצוותיו, ליצירת “קשר האהבה”. 

מדי שנה, ביום שלישי השלישי של חודש יוני, מתקיים בבורגטו פסטיבל “קשר האהבה“. עשרות מסעדות מאיגוד המסעדות של ולאג‘יו מכינות סעודת ענק, על טהרת הטורטליני, עבור 3,300 אורחים (כל אדם יכול להשתתף, אבל דרושה הרשמה מספיק זמן מרא). ארוחת הערב החגיגית מתקיימת על שולחן שאורכו לא פחות מקילומטר אחד (מה שהכניס אותו לספר השיאים של גינס) על גבי הגשר. בסך הכול מוכנים בפסטיבל כ-600,000 טורטליני, על ידי צוות של מאות טבחים ומלצרים, והיין נשפך בכמויות. הפסטיבל החגיגי, שכולל גם תלבושות מסורתיות, מסתיים בזיקוקים.

כמובן שבכל ימות השנה ניתן לטעום כאן מנות טורטליני ושאר מטעמים. אחת המסעדות היותר מוכרות ומומלצות כאן היא Antica Locanda Mincio, שפועלת כבר יותר מ-600 שנה. מספרים במהלך השנים היא אירחה כמה שמות חשובים מאוד, למשל נפוליאון. מומלץ לנסות את מנת הדגל של המסעדה, טורטליני דלעת.

ההמלצה: לשלב כמה שעות בבורגטו

כיאה לגודלו הזערורי של הכפר בורגטו סול מינצ’ו ולאווירה הקדומה שעדיין שוררת בו, לא תוכלו כמובן להתנייד כאן עם רכב (וממש לא צריך). משני צדי הכפר יש חניות, שההגעה אליהן פשוטה. כמובן שאין צורך להקדיש לו יותר מדי זמן בתוכנית הטיול שלכם. הדרך המומלצת להתרשם מהכפר היא פשוט לשוטט (מהר מאוד) בין הבתים העתיקים הנמצאים בו ולתצפת על הנקודות השונות המשקיפות אל הנהר, מה שיגרום לכם להרגיש כאילו חזרתם לימי הביניים. הכפר מספק אווירה נעימה, שהופכת למיוחדת אפילו יותר בשעות הערב בהן הוא מואר בצורה יפה ורומנטית במיוחד. לכן מומלץ לשבת כאן לארוחה, על גדות הנהר.

ההגעה לכפר פשוטה באופן יחסי ברכב: כ-20 דקות נסיעה מפסקיירה דל גארדה הנמצאת צפונית אליו או כ-40 דקות מסירמיונה. מומלץ לשלב את הכפר עם אטרקציות סמוכות אחרות הנמצאות מדרום לאגם גארדה, דוגמת פארק סיגורטה המטופח או פארק המים קאבור המומלץ מאוד עבור ילדים.

הפוסט בורגטו: עיירת הטורטליני המרהיבה על המים הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

חוזרים לימי הביניים

מלצ‘סינה, המשתייכת לנפת נטו, היא עיירה קטנה באופן יחסי: אוכלוסיית התושבים שלה עומדת על כ-3,500 בלבד, כך שסבירות גבוהה שתיתקלו ביותר תיירים מאשר תושבים. השורשים שלה נטועים כמה אלפי שנים אחורנית, כאשר ישנן עדויות להתיישבות רומאים בה עוד בשנת 15 לפני הספירה. מאז ועד היום האווירה שלה היא אווירת ימי הביניים, והקצב קצת שונה ממה שאנחנו רגילים אליו באורח החיים הדינמי של המאה ה-21.

הסמל הבלתי מעורער של מלצ‘סינה הוא מצודת סקליג‘רו (Castello Scaligero di Malcesine. לא להתבלבל עם מצודות בעלות אותו שם הנמצאות בסירמיונה ובמקומות אחרים בצפון איטליה). המצודה מתנשאת בראש העיירה ובולטת כמעט מכל נקודה ונקודה בו. המבנה העתיק, שהוקם במאה השישית לספירה, נהרס ולאחר מכן נבנה מחדש על ידי משפחת סקליגר על שמה הוא נקרא, מבטא את ההיסטוריה העשירה של האזור והרב תרבותיות שלו.

במהלך השנים החליפה מצודת  סקליג‘רו אינספור ידיים, וניתן לראות לכך עדות בעיצוב שלה ובפריטים המקיפים אותה: למשל חומה שנשמרה בחלקה הגדול או אמפיתיאטרון בו מתקיימות הופעות עד עצם היום הזה. המצודה זכתה לפרסום רב במאה ה-19 כאשר תוארה בספר “מסע איטלקי” של הסופר הגרמני הנודע פתה, ובתחומי המצודה תמצאו גם מוזיאון קטן המוקדש לאותו סופר. אלא שגולת הכותרת, שמסבירה מדוע רבים מהתיירים בוחרים להגיע למצודה, היא הנופים המרהיבים הנשקפים ממנה – בעיקר מראש המגדל. לא להיבהל: בכל שעה עגולה השעון שבמבצר מצלצל בצורה מחרישת אוזניים.

בעיירה יש כמה מבנים עתיקים חשובים אחרים, חלק מהם נמצאים ברחוב Via Capitanto בה עוברים כמעט כל התיירים בשלב כזה או אחר (משרדי התיירות בעיירה נמצאים גם הם ברחוב זה).  אחד המבנים המרשימים בהם תיתקלו הוא ה-Palazzo dei Capitani, שנבנה גם הוא על ידי אותה משפחת סקליגרי במאה ה-13 לספירה ושופץ בצורה מרשימה במאה ה-15. ניתן להתרשם מהמבנה מבחוץ או להיכנס לארמון, בו תמצאו בין היתר גן קטן המשקיף לאגם.

ההמלצה לביקור בעיירה מלצ’סינה: ללכת לאיבוד

מומלץ מאוד לשוטט בעיירה, מעליה נישאים הרים היוצרים נוף פראי מעט. אפשר לעשות זאת תוך כ-4-2 שעות וליהנות מהמראות שמקיפים אתכם בהליכה דרך הרחובות המשופעים והצרים, שיורדים עד לגדות האדם. בדרך עוברים בין בתים קטנים וצבעוניים, עצים ופרחים בכל הצבעים, מסעדות (כולל כמה משובחות) וחנויות מסוגים שונים. מלצ‘סינה ידועה במוצרי העור שלה, ולעיתים אפשר להיתקל במציאות של ממש. כיאה ליעד מתויר תמצאו כאן הרבה חנויות מזכרות, בחלקן הגדול פריטים עליהם מתנוסס המבצר המפורסם או הר מונטה באלדו הסמוך.

כמו בכל עיירה גם כאן יש מדרחוב וטיילת, בהם חופים לטבילה במים, עמדות להשכרת סירות, מתקנים לילדים ועוד. העיירה ידועה בספורט הימי, עם מכלול חנויות להשכרת ציוד גלישה, ומהווה נקודת יציאה לספורט ההרים על סוגיו. מהנמל המקומי, פיאצה מרקוני, יוצאות הפלגות לעיירות אחרות בסביבה, כשאחד השילובים היותר מבוקשים הוא שייט של כ-20 דקות המגיע לעיירה לימונה סול גארדה הממוקמת מהעבר השני של האגם. בלי קשר לכך מומלץ לבקר בנמל הקטן, המוקף בבתים צבעוניים ובמספר (לא גדול מדי) של סירות קטנות. שימו לב שלפי תקנות העיירה, סירות גדולות אינן יכולות להיכנס לתחומי הנמל. מעט צפונית משם ממוקם הנמל הישן, Porto Vecchio, שאינו פעיל כיום אבל מספק מראה פנורמי יפה של האגם.

ברחבי העיירה כמה מוזיאונים קטנים שמציגים היבטים שונים של האזור, דוגמת העיסוק המסורתי של תושביו בדיג או הטבע המאפיין את אזור אגם גארדה. הם מיועדים בעיקר למרחיקי לכת או למי שרוצה להתרחק לכמה דקות ממזג האוויר.

טיפים לביקור במלצ‘סינה

לפניכם כמה עצות כלליות לקראת ביקור במלצ’סינה:

• את מלצ‘סינה מומלץ לשלב בכל ביקור בחלק המזרחי של אגם גארדה, וכמובן שבמקרים בהם עולים על המונטה באלדו. אפשר למצוא בקרבת מקום כמה מוקדי עניין פחות מוכרים, למשל נחל אריל (Aril) שאורכו כ-175 מטר בלבד – מה שהופך אותו לנחל הקצר ביותר בעולם
• ההתניידות בעיירה באמצעות עגלה מעט מורכבת על רקע השיפועים, הרחובות הצרים וחלוקי הנחל. על אחת כמה וכמה העלייה למצודת סקליג‘ארו. ניתן להשתמש במנשא או לכל הפחות להקפיד על זהירות וסבלנות
• כיאה לעיירה קטנה ועמוסה לפרקים, מציאת חניה במלצ‘סינה עשויה להיות משימה מורכבת. בכניסה לעיר וקרוב למרכז העתיק שלה תמצאו חניונים, כשכלל האצבע הוא שקשה ויקר יותר למצוא חניה ככל שמתקרבים ללב העניינים (בכלל, החניה כאן מעט יותר יקרה בהשוואה לרוב עיירות אגם גארדה)
• העיירה יכולה להיות נקודת מוצא לחקור את הצד המזרחי של האגם או להגיע בנסיעה שאינה ארוכה מדי לחלקים הצפוני והדרומי שלו. הלינה במלצ’סינה נחשבת לזולה ביחס לחלק מהעיירות הפופולאריות האחרות שלגדות האגם

הפוסט מלצ’סינה: לא רק נקודת מוצא למונטה באלדו הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

לימונים… לימונים בכל מקום

במהלך השיטוט בלימונה סול גארדה, אתם צפויים להבחין בלא מעט… לימונים. החל מעצי לימונים הפזורים בכל פינה, דרך עיטור לימונים על גבי שלטי הרחובות ומספרי הבתים ועד למטעמים הנמכרים כאן או המזכרות בהן הפרי מככב גם כן: למשל סבונים בריח לימונים או כדים בעיטורי לימון. למרות שמשמעות הביטוי “לימונה” באיטלקית הוא אכן “לימון“, ולמרות שבעבר גידלו בה לימונים ופרות הדר, זהו לא ה–לוקיישן לגידול לימונים. בדומה לצפון איטליה כולה, העובדה שמזג האוויר נוטה להיות קר בחודשי החורף מקשה מאוד על גידול הלימון. למרות זאת, עם לא מעט מחשבה ואלתור, הצליחו להפוך את העיירה למקור העיקרי של גידול הפרי החמוץ הפופולארי בצפון איטליה. גידול הלימונים באיטליה נעשה כיום בעיקר בדרום איטליה, המציע אקלים נוחים הרבה יותר לכך ומחירים נמוכים יותר. בהמשך לכך, יש המחשיבים את לימונה כמולדת הלימונצ’לו – ליקר לימונים איטלקי נפוץ הנעשה תוך השריית גרידת לימון באלכוהול במשך כמה ימים ודילול לאחר מכן – אם כי למיטב הבנתנו המקור של המשקה האלכוהולי השני בפופולאריות באיטליה (אחרי קמפרי) הוא דרום איטליה: העיר סורנטו הסמוכה לנאפולי, או לחלופין האיים סיציליה וסרדיניה.

מעניין שמקור שמה של העיירה הוא ככל הנראה שונה לחלוטין, כך שאפשר לראות את הקשר ללימונים כצירוף מקרים, או אם תרצו: שיקולים תיירותיים נטו. פרשנות אחת היא שמקור שמה של העיירה הוא בעץ הבוקיצה (lemos), המזוהה איתה. לפי פרשנות אחרת, השם דווקא נובע מהמונח הלטיני Lemos המציין גבול, ובמקרה הזה הגבול בין הנפות ברשיה לטרנטו. לימונה עברה כמה תהפוכות היסטוריות, של מלחמות וכיבושים, ונחשבה במשך שנים למקור מחלוקת עקב המיקום שלה, בין אוסטריה למה שהייתה בעבר ממלכת איטליה.

כמו עיירות אחרות בסביבת האגם, גם הפיתוח של לימונה היה הדרגתי. עד למחצית השנייה של המאה ה-20 לערך, היה ניתן להגיע לעיירה אך ורק בסירה מה שהפך אותה למבודדת. עם בנייתו של כביש מהיר שחיבר אותה לקצוות אחרים של האגם, היא החלה להיות מוכרת ומתוירת יותר. חובבי הסרטים יזהו אולי את כבישי לימונה מהסרט “קוונטום של נחמה” בסדרת ג‘יימס בונד מ-2008, שכלל – איך לא – מרדף מכוניות.

מוקדי העניין של לימונה

לימונה סול גארדה היא בהחלט אחת המיוחדות באזור אגם גארדה (גם אם יש שיטענו שהיא מתוירת מדי). בדומה לעיירות אחרות בצד זה של האגם, התפאורה היא פראית באופן יחסי. מעל העיירה מתנשא הר גבוה, ובמקרה הזה פסגת הר מוגרה המספק תצפית עוצרת נשימה לאזור כולו. העיירה מאופיינת בסמטאות צרות, חלקן משופעות.

בעיירה יש כמה מוקדי עניין, חלקם הגדול היסטוריים. האטרקציה המרכזית בעיר לדעת רבים היא הטירה (La Limonaia Del Castel), שמלמדת אותנו על ההיסטוריה של המקום ועל השורשים הקדומים של גידול לימונים ופירות אחרים בו זמנית. זהו מעין מטע היסטורי, המציעה לאורכו טרסות המשקיפות לנוף עוצר נשימה וגם כולל מוזיאון קטן וחביב. המחיר עומד על כ-2 אירו, אבל הטיפוס אינו פשוט למי שמתקשה בתנועה או למשפחות עם עגלות ילדים.

מרחיקי הלכת – וחובבי המוזיאונים – יוכלו לבקר גם במוזיאון התיירות (Museu Del Turismo) החינמי. למרות שהוא לא צפוי להלהיב ילדים או את מי שאינו מתעניין בהיסטוריה, יש בו כמה נקודות מעניינות, דוגמת הצגת השינויים שחלו בעיירה עם הכביש המהיר וגם חלבון מסוים שלפני כמה עשורים התגלה כי קיים בדמם של תושבי המקום. על פי ההערכות, הרכיבים שבו מספקים הגנה לגוף מפני טרשת עורקים, מונע מחלות לב ומסביר מדוע תוחלת החיים של תושבי העיירה נחשבה באופן מסורתי לממושכת יחסית (לצד סיבות דוגמת האקלים הנוח המאפיין את האזור, התזונה הים תיכונית והמיקום בסמוך לאגם). אם יש לכם כמה שעות לשרוף בעיר, או אתם מחפשים מפלט קצר מהחום, הוא יוכל לעשות את העבודה.

כדי לחקור את לימונה לא צריך מפה, עקב גודלה המצומצם, ואפשר פשוט ללכת לאיבוד בין הסמטאות והרחובות. במהלך שיטוט רגלי בסמטה העתיקה של העיר, ויה פונטנה, תבחינו במבנים מרשימים: למשל כנסיית סן בנדטו (San Benedetto) בסגנון הבארוק שנהרסה אך נבנה שוב במאה ה-16 וכנסיית סן רוקו (San Rocco), הנחשבת לעתיקה בכנסיות לימונה. היא נבנתה בעקבות מגפה שפרצה באזור במאה ה-16 והוקדשה למי שנחשב ל“קדוש המגפה“. הכיכר המרכזית של העיירה, Piazza Garivaldi, מאגדת סביבה כמה ארמונות עתיקים. כמובן שגם כאן תמצאו כמה נקודות לטבילה באגם או להשכרת סירה, בדמות חופים הנמצאים משני עברי מרכז העירייה. אתם יכולים לשבת בבית קפה, או במסעדה (שימו לב שהמחירים נוטים להיות יקרים בהשוואה לצפון איטליה ושיש בה כמה מלכודות תיירים), וכמיטב המסורת באיטליה – לטעום מהגלידה המשובחת, או ליתר דיוק ג’לטו.

אפרופו הליכה, מרחיקי הלכת ורוכבי האופניים שביניכם יוכלו לנסות את ה-Ciclopista del Garda, שביל מעגלי היוצא מסמוך למלון פנורמה בעיירה ומגיע עד לגבול עם נפת טרנטו (כ-2.5 קילומטר לכל כיוון). השביל, המתנשא בשיא הגובה לכ-50 מטר מעל האגם ורוחבו כשני מטרים וחצי, מספק מראות מרהיבים של האגם וההרים המקיפים אותו. אתם לא חייבים כמובן לעשות את כולו כדי ליהנות מהחוויה, אבל אין ספק שהליכה מאומצת או השכרת אופניים תשפר את ממד ההנאה.

האם כדאי לבקר בלימונה סול גארדה?

אנחנו ממליצים כן לנסות לשלב את לימונה איטליה בתמונת הטיול באגם גארדה, במיוחד אם אתם מקדישים כמה ימים לחלק הצפון מערבי של האגם ועל אחת כמה וכמה כאשר אתם עורכים טיול כוכב באזור. העיירה ממוקמת כ-10 ק“מ בלבד מריבה דל גארדה, בה רבים בוחרים ללון, וניתן להגיע אליה בנסיעה בכביש הכולל לא מעט מנהרות המשקיפות לנופים מרהיבים. ניתן לחנות מחוץ לעיירה בחניונים מוסדרים ולרדת אליה, אם כי העלייה עלולה להיות מעט מורכבת, או לחפש חניה כמה שיותר קרוב למרכז העיירה – מה שצפוי להיות כמובן יקר יותר. אפשרות אחרת היא להגיע לעיירה בשייט, כשאחת הבחירות הנפוצות היא שייט היוצא ממלצ‘סינה (לרוב – לפני או אחרי העלייה למונטה באלדו) ונמשך כ-20 דקות.

העיירה קטנה ומונה כ-1,500 תושבים בלבד, כך שאפשר לחקור אותה היטב תוך כמה שעות. מה שכן, כתוצאה מהשטח הקטן שלה ומריבוי התיירים, סבירות גבוהה שתחוו צפיפות. היא כוללת פחות אטרקציות לילדים וגם עלולה להיות מעט מורכבת איתם, בעיקר בכל הנוגע לפעוטות עם עגלת תינוק.

הפוסט לימונה סול גארדה: עיירת הלימונים שמוסיפה המון הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

הרים, אגם ומה שביניהם

ריבה דל גארדה היא אחת הערים התיירותיות ביותר, וגם הגדולות ביותר, בצד הצפוני של אגם גארדה. הדבר המרשים הראשון בעיירה או התפאורה המקיפה אותה. מצד אחד, אגם גארדה עצמו ובו כמה חופי רחצה פופולאריים מאוד. מהעבר השני, מתנשאים מעל בתי העיירה, המצוקים התלולים שכבר משתייכים להרי האלפים האיטלקיים: הרי מונטה רוקטה מצד מערב, ורכס מונטה בריונה מהעבר השני, הסמוכים כבר להרי הדולומיטים. בדרך וברחבי העירייה בולטים צמחים ועצים מסוגים שונים, בדגש על צמחיה ים תיכונית שאת חלקה אנחנו מכירים גם מהארץ. אוכלוסיית התושבים כאן עומדת על כ-15,000 איש, חלקם הגדול עוסק בנגזרות שונות של תחום התיירות.

ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על ההיסטוריה ארוכת הימים של ריבה דל גארדה. נראה שהיא הייתה מיושבת עוד בימי רומא העתיקה, אם כי העדויות המוחשיות על כך דלות מאוד. במאה ה-16 הרפובליקה הוונציאנית כבשה אותה והפכה אותה לחלק ממנה. לריבה דל גארדה היה תפקיד מרכזי מאוד בהגנה על עיירות האגם מהצד הצפוני שלו, בין השאר בדמות מצודה אשר חלק מהחורבות שלה נשמרו עד עצם היום הזה. בהמשך נכבשה על ידי האימפריה האוסטר–הונגרית. בדומה לעיירות אחרות לאורך אגם גארדה, גם ריבה דל גארדה הצטרפה לאיטליה באופן רשמי במהלך המאה ה-20: ב-1918, ליתר דיוק.

הקסם של ריבה דל גארדה

כיום, ריבה דל גארדה נחשבת ליעד נופש מהשורה הראשונה. תמצאו בה בתים צבעוניים, שמזכירים במידה רבה מדינות אירופיות אחרות דוגמת גרמניה או צ‘כיה. ברחבי ריבה כיכרות הומים ואווירה תוססת של חופש: בשעות הערב, למשל, מופיעים כאן באופן תדיר (בעיקר בחודשי הקיץ) זמרים ואמני רחוב. היא מהווה כתובת אידיאלית לנופשים וגם לאנשים המחפשים ספורט ימי, דוגמת גלשנים וסירות מפרש המנצלים את הרוחות החזקות המאפיינות אותה. בשנים האחרונות התפתחו כאן ענפי ספורט אחרים, דוגמת טיפוס הרים או רכיבה על אופניים.

בכלל, מומלץ להקדיש כמה שעות לפחות לחופים הנעימים של ריבה דל גארדה. החופים כאן מכילים אבני חצץ דקות יותר מאשר רוב החופים לגדות אגם גארדה, ובחלק מהמקרים יש גם מדשאות המגיעות כמעט עד קו המים. כמיטב המסורת תמצאו בטיילת שלאורך האגם גינות משחקים, מתקנים לילדים ועמדות להשכרת סירות לשייט, מה שמסביר מדוע מדובר ביעד פופולארי גם בקרב משפחות. החוף המפורסם וההומה ביותר כאן הוא Sabbioni Beach עמוס המדשאות, המשקיף לנופים של מצוקים נישאים. הוא כולל את כל התשתית הנדרשת לבילוי משפחתי מהנה של כמה שעות, אם כי צריך להביא בחשבון שהמים כאן – שמגיעים מהאלפים – נוטים להיות קרים ברוב ימות השנה.

ההיסטוריה נוכחת כאן ועכשיו

בסמוך לאגם נמצאת העיר העתיקה של ריבה, הכוללת רחובות ציוריים שמפתה מאוד לטייל בהם וללכת לאיבוד ביניהם. לא ניתן להיכנס לעיר העתיקה עם רכב, אבל יש מספיק חניונים בסביבה במחירים סבירים בהחלט. שיטוט בעיירה מראה שהיא מהווה מקום של ניגודים, למשל בין חדש לישן. כך לצד הטיילת ההומה ועמוסת הפעילות בולט מבצר רוקה (Rocca) מימי הביניים, מסביבו תעלה. אין לו כמובן את הקסם ואת היופי של מצודת סקליג‘ארי שבסירמיונה, למשל, אבל עדיין מדובר במבנה שמספר לנו לא מעט מהסיפור של ריבה דל גארדה. שניים מבין שלושת שערי הכניסה העתיקים לעיר, שחיברו את החומה המבוצרת שהקיפו אותה, עומדים עדיין על תילם: שער סן מרקו שנבנה על ידי הוונציאנים במאה ה-11. שער סן מיקלה הגבוה, שהוקם במאה ה-13 ובולט בין השאר במגדל הפעמונים הסמוך אליו, שימש שער הכניסה המרכזית לעיר הבצורה.

הלב הפועם של ריבה דל גארדה הוא במידה רבה כיכר ה-3 בנובמבר (Piazza III Novembre). הכיכר משקיפה על הנמל של ריבה דל גארדה ובתחומיה מגוון מסעדות וחנויות. שם הכיכר כמובן אינו מקרי: תאריך זה מסמל את הניצחון של איטליה ובנות בריתה על הצבא האוסטרו–הונגרי בקרב ויטוריו ונטו ב-1918. הקרב סימל את נפילת האימפריה האוסטרו–הונרית והיה שלב מרכזי לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה. לאחריו, הפכה ריבה דל גארדה חלק מהממלכה האיטלקית. במרחק הליכה קצר כמה כיכרות חשובים אחרים, דוגמת Piazza San Rocco המוקפת החומות. בתחומיה תמצאו כמה מבנים מעניינים, דוגמת כנסיית סן רוקו (Chiesa di San Rocco) שהופצצה במלחמת העולם השנייה אבל שוקמה מאז.

מגדל השעון של ריבה דל גארדה, טורה אפונאלה (Torrec Apponale), מתנשא מעל כיכר ה-3 בנובמבר. המגדל הוקם בתחילת המאה ה-13, אשר מתנשא לגובה של למעלה מ-34 מטר, הוא מבנה מעניין נוסף הנמצא בקרבת מקום. גם הוא קיבל על עצמו כמה תפקידים במהלך השנים, החל ממגדל תצפית ועד למתקן כליאה, ותמורת סכום סמלי אפשר לעלות לתצפית על האזור. עוד אפשר להתרשם מתחנת הכוח ההידרו–אלקטרית – כלומר התבססות על אנרגיית המים לצורך ייצור חשמל – הנמצאת במבנה גדול בצבעי שמנת. המים במקרה הזה מגיעים מערבה, מאגם לדרו, דרך מנהרות חצובות בסלע. הם נופלים מגובה של כ-500 מטר לאגן התחנה.

ניתן פשוט לשוטט בכיכרות וברחובות הקטנים, בין מבנים עתיקים וציוריים, ארמונות, כנסיות ועוד. ייתכן מאוד שתיתקלו בכמה סממנים יהודיים, דוגמת בית עם כתובת הנצחה (“גר ותושב אנכי עמכם“) וסמל של מגן דוד ומנורה, במקום בו היה בשנים עברו בית דפוס יהודי בראשו עמד רופא. בית דפוס זה הוא למעשה העדות המרכזית לקהילה היהודית הדי מצומצמת שחיה בעבר בריבה דל גארדה, לצד בית כנסת קטן שלא נשמר. השלט הושם במקום על ידי עיריית ריבה, במטרה להנציח את הקהילה היהודית שחיה כאן.

אחד המבנים הבולטים בעירייה הוא הבסטיון (Bastione) הנמצא על גבי הר מונטה רוקטה, בגובה של כ-135 מטר מעל פני הים. זהו ביצור הבולט מהחומה של ריבה דל גארדה ונראה למרחק מנקודות רבות ברחבי העיירה. אל הבסטיון ניתן להגיע ברגל, בהליכה מעט תלולה של כ-20 דקות, או בקרונית סגורה (פניקולר) שנבנתה בשנים האחרונות. כדאי לעשות זאת כדי לקבל מראה פנורמי מרהיב של ריבה, האגם וההרים המקיפים אותה, וגם כדי להתחבר מעט להיסטוריה של המקום. הבסטיון הוקם במאה ה-16, על ידי הוונציאנים, ונהרס על ידי צבא צרפת ב-1703. הבסטיון הוקם כאמצעי הגנה בפני פולשים אפשריים, כאשר החיילים שתיצפתו ממנו קיבלו מראה מקיף של החזית וגם יכלו לתקוף את הצבאות המתקרבים. אפשר לטייל במעלה הבסטיון, לתצפת על העיר וגם לשבת בבית הקפה. אם אתם מגיעים לריבה דל גארדה בשעות הלילה, תיהנו לראות את המבצר מואר בצבעי סגול.

הערה חשובה: המיקום והמאפיינים הטופוגרפיים של ריבה דל גארדה מסבירים מדוע מזג האוויר בה נחשב הפכפך באופן יחסי: בחודשי הקיץ, צפויות כאן רוחות חזקות ואפילו סערות ברקים בשעות הלילה. החורפים קרים ולעיתים גם מושלגים, אם כי ניתן למצוא גם לא מעט ימי שמש. מומלץ לבדוק את מזג האוויר לפני שמחליטים להגיע לכאן ולתזמן את הטיול בהתאם. בימים קרים או גשומים אפשר לבקר באתר המרחצאות התרמיים הפופולאריים בעיירה, Parco Termale Del Garda. 

אז איך מתחילים?

אם אתם מעוניינים להגיע לריבה דל גארדה למשך מספר שעות עד חצי יום, מומלץ כמובן לשלב אותה עם אתרים מרכזיים אחרים הנמצאים במרחק נסיעה קצר מאוד ממנה: בעיקר אגם טנו בעל גווני התכלת או מפלי ורונה המרשימים, המתאימים לביקור קצר. שילוב מוצלח אחר הוא בין ריבה לבין לימונה סול גארדה, בצד המערבי של האגם, אליה ניתן להגיע בנסיעה קצרה בנופים מרהיבים או בהפלגה. בסופו של דבר, הכול תלוי בהעדפות שלכם. יש אנשים שמסתפקים בטיול בן כמה שעות ברחובות ולאורך הטיילת. אחרים מקדישים לריבה כמה ימים, בעיקר אם מזג האוויר מאפשר בילוי בחופים. בחירה מקובלת, כאמור, היא להפוך את העיר לנקודת מוצא לטיול בן מספר ימים בחלק הצפוני של אגם גארדה ובדרך להרי הדולומיטים.

הפוסט ריבה דל גארדה: הפנינה של צפון אגם גארדה הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

ההיסטוריה של “הפנינה של אגם גארדה” מתחילה אלפי שנים אחורנית. עוד בימים עברו, היא שימשה יעד נופש אידיאלי עבור עשירי האזור, בעיקר מהעיר ורונה. הגיעה אליה חלק מהשמות המפורסמים בעולם, דוגמת הסופר ג‘ורג‘ אורוול (“1984”), סיבה מרכזית לכך היא המרחצאות החמים הפזורים בשטחה עד היום, המכילים רכיבים הנחשבים למועילים עבור הגוף (והנפש) כמו גופרית או יוד. יש שמגיעים לסירמיונה למטרות אלה עד היום, אלא שהמענה התיירותי שלה ממש לא מסתכם בכך.

במרוצת השנים סירמיונה עברה אינספור תהפוכות, ושימשה בין היתר עיר חופשית, מקום מקלט למתנגדי הכנסייה ועוד. המיקום האופטימלי שלה בדרום האגם הפך אותה למרכזית בכל הנוגע לתנועה בדרום האגם כולו, בשנים מסוימות ה“גבול” בין ונציה לבין מילאנו וכיום הגבול בין המחוזות ונטו ללומברדיה. היא החליפה ידיים בין שליטים איטלקיים שונים. רק ב-1860 עברה העיירה לשליטת הממלכה האיטלקית.

מה יש לעשות בסירמיונה?

סירמיונה משתייכת מבחינה אדמיניסטרטיבית למחוז לומברדיה ולנפת ברשיה. שטחה כ-26 קמ“ר ונחלקת לשלושה חלקים עיקריים. אלא שנחיל התיירים המגיעים אליה מוצא את מקומו בשטח מצומצם הרבה יותר: הסיבה העיקרית להגיע לסירמיונה היא לבקר בחלק העתיק שלה, המתרפס על פני כ-1,250 מטר אורך, על גבי חצי אי הבולט לתוך האגם, ברוחב מקסימלי של כ-750 מטר בלבד. הוא מתחיל למעשה במצודת סקליג‘ארי, אחת האטרקציות המתוירות בצפון איטליה (ולא רק בגלל שכל תייר המגיע לסירמיונה עובר בה בשלב כזה או אחר), ומגיע עם לחוף ג‘מאיקה המיוחד בקצה הצפוני. בין לבין פזורים אתרי התיירות המרכזיים של סירמיונה, יחד עם הרבה מאוד בתים ציוריים, חנויות, מסעדות וכמובן שגם גלידריות.

מצודת סקליגארי: הסמל של סירמיונה

את הסקירה של אטרקציות בסירמיונה אנחנו מתחילים עם הסמל הבלתי מעורער שלה. מצודת סקליגארי בסירמיונה (Scaligero Castle of Sirmione, או Roca Scaligera) נחשבת לסמל הבלתי מעורער של העיירה. אחת הסיבות לכך היא שרואים את ההיסטוריה כאן בכל פינה. המצודה המתנוססת מעל המים, שנראית כאילו יצאה מהאגדות, נבנתה בימי הביניים על ידי הסקליגארים, מה שהיו שליטי ורונה וחלשו על האזור בשנים 1387-1259. עד היום אפשר להבחין בכניסה שלה בסמל של המשפחה – מגן עם סולם, וכן בסמל של אחת מהרפובליקות של ונציה ששלטו כאן בעבר.

הטירה מחוברת ליבשה באמצעות גשר לבנים. כיום הוא קבוע, אבל בימים עברו נהגו להרים אותו על מנת לבודד את הטירה ואת היישוב שמאחוריה. היא מוקפת בחומות ובמגדלים, שנבנו ממש על פני המים. זוהי אחת הדוגמאות הבולטות של ביצורי נמל, כפי שהיו נהוגים בימי הביניים, במטרה לספק את ההגנה הנדרשת לסירות ששכנו במזח בזמני מלחמה. סירמיונה שימשה למעשה נקודת הגנה על כל החלק הדרומי של אגם גארדה, בסביבות המאה הרביעית והחמישית לספירה. עם השנים היא איבדה את ה“תפקיד” הזה למבצר של פסקיירה דל גארדה, אבל עדיין שימשה למטרות חשובות דוגמת מחסן תחמושת ובסיס צבאי. ב-1919 המבנה שופץ וקיבל את הצורה הנוכחית שלו. אפשר לשוטט בין החדרים השונים, חלקם הפכו לחללי תצוגה.

במהלך השנים, נשזרו לא מעט סיפורים סביב הטירה: חלקם אמיתיים, וחלקם בידיוניים לחלוטין. כזו היא האגדה המקומית על רוח רפאים המתגוררת בטירה. מספרים שבעבר התגורר כאן זוג אריסטוקרטי, אבנגרדו ואשתו אריס. ביום גשום אחד, הגיע לטירה אביר כדי לתפוס מחסה והתאהב באריס היפהפייה. נחוש לכבוש אותה בכל מחיר, האביר תקף אותה והרג אותה, למרות התנגדותה. כשאבנגרדו מצא אותה, נקם את מותה. על פי האגדה, עד היום רוחו של אבנגרדו מסתובבת בטירה בחיפוש אחר אשתו.

גם אם לא תמצאו רוחות רפאים בטירה, מומלץ מאוד לבקר בה. ניתן לא רק להסתפק רק במעבר בסמוך לטירה אלא להיכנס לתוכה תמורת סכום של 6 אירו למבוגר ו-2 אירו לילד. גולת הכותרת כאן היא טיפוס על פני כ-170 מדרגות לראש המגדלים, לקבלת מראה עוצר נשימה ב-360 מעלות של המבצר, העיירה, האגם על מי התכלת שלו והאופן בו הם משתלבים. לצד זה תמצאו חללי תצוגה, למשל של נשקים ושיריונות שעשויים להלהיב את הילדים. את הכרטיסים ניתן לרכוש במקום או דרך האתר של משרד התיירות המקומי.

מערת קטולוס – היסטוריה שקמה לתחייה

חובבי הארכיאולוגיה ישמחו לבקר בעתיקות של מערת קטולוס (Grotte di Catull), הנמצאים בעבר הצפוני שלה. אלו הם שרידים של בית פרטי מפואר מימי האימפריה הרומית, שנחשפו עם השנים במהלך חפירות ארכיאולוגיות במקום. הווילה הגדולה, הנחשבת כיום לגדול האתרים הארכיאולוגיים בחלק הצפוני של ארץ המגף, מתפרסת על פני כחמישה דונמים (כ-20 מ”ר) ושלושה קומות. היא ככל הנראה הייתה בית הקייט של המשורר ולריו קטולוס (“המלומד“), המזוהה מאוד עם סירמיונה וכינה אותה “הפנינה של אגם גארדה”. קטולוס, שהתגורר רוב חייו ברומא, נולד בסירמיונה וכאן לפי הדעה המקובלת הוא נולד וחי את שנותיו הראשונות. עד היום הוא נחשב לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר, כפי שיעיד הפסל שלו הממוקם סמוך למזח של סירמיונה.

באתר הארכיאולוגי לא תמצאו “מערות” במובן שאנחנו מכירים כיום. מונח זה שימש לתיאור חדרים של מבנים עתיקים נטושים, לרוב תת קרקעיים, על גבי חלקם הופיעה במרוצת השנים צמחיה שיצרה את האשליה של מערה “טבעית“. היום אפשר בעיקר לראות כאן את השרידים של המבנים התומכים והעמודים, כאשר רק מעט מהמבנה העיקרי נשמר עד היום. במהלך הביקור ניתן להתרשם משרידים של מבנים עתיקים שונים, לרבות גלריה תת קרקעית, מתחם ספא שהאוויר החם אליו הועבר מתנורים ומבור מים עמוק שאורכו למעלה מ-40 מטר ועומקו כ-9-8 מטר, מבנה המרפסת, בתי המרחץ ומוזיאון. בסמוך לכניסה לאתר, ממצאים ארכיאולוגיים דוגמת מטבעות ותכשיטים עתיקים.

כנסיות שכדאי להיכנס אליהן

ברחבי העיר כמה מבנים נוספים בעלי חשיבות היסטוריה. ממש בסמוך למערות נמצאת כנסיית סן פייטרו (Chiesa di San) שהוקמה בתקופה הלומברדית – סביבות המאה השישית והשביעית לספירה – וחודשה כמה מאות שנים לאחר מכן. ההגעה לכנסייה היא מעט מורכבת, על רקע העלייה התלולה, אבל אפשר בהחלט לעשות זאת. בעוד שהמראה החיצוני שלה רחוק מלהרשים, בפנים תמצאו כמה מוקדי עניין דוגמת מגדל פעמון מהמאה ה-11 וציורי קיר מהמאה ה-12. זהו ביקור חביב, שיאפשר להתרחק מעט מהמולת התיירים של סירמיונה.

כנסייה נוספת, מריה מג‘ורה, נבנתה ב-1400 ומציגה ציורי קיר מהמאה ה-15 וכן פסל של המדונה מעץ.

מהטירה, דרך הכיכר עד הים

הלב הפועם של סירמיונה היא כיכר קרדוצ‘י (Piazza Carducci) המלבנית, המוקפת בתים צבעוניים, בתי קפה ומסעדות – כמיטב המסורת, נמצא כאן לא מעט מלכודות תיירים. מומלץ לשוטט בין הרחובות, לספוג את האווירה וליהנות ממופעי הרחוב. רוב התיירים מסתפקים בכך, גם אם יש כאלה שבוחרים להגיע לכאן פעמיים לפחות: פעם אחת בשעות היום, ובנוסף להגיע כדי לראות את סירמיונה בלילה. לצד זה תמצאו תיירים שמעוניינים להקדיש לעיר כמה ימים לפחות: למשל, אלו המגיעים לכאן למטרת תיירות מרפא. בהקשר הזה חשוב להזכיר את המעיין התת מימי החם מאוד – כ-70 מעלות צלזיוס! – שהתגלה בסמוך לסירמיונה, כנראה בסביבות המאה ה-19. את המים מעבירים עד היום לכמה מתחמי ספא ומלונות בעיר, בזכות תחנת שאיבה הנמצאת בסביבת הטיילת. קיימת במקום בריכה טבעית המשמשת על תקן ספא. בנוסף, בימים בהם האגם רגוע תבחינו בבועות על פני המים ובמקומות מסוימים גם בריח העז של הגופרית. זו אחת הסיבות לכך שבין נחילי התיירים, מבחינים מפעם לפעם גם בחוקרים. המאפיינים הייחודיים של סירמיונה הופכים אותה ליעד נפוץ לקיום מחקרים, בדגש על תחומי הביולוגיה הימית וההשפעות הרפואיות של המים על האדם.

סירמיונה היא לא רק עיירת תיירות אהובה במיוחד על התייר הישראלי, היא גם זירת מחקר שוקקת. מתבצעים בה מחקרים רבים בתחום הביולוגיה ומיקרו-ביולוגיה ימית. אפשר למצוא לא מעט חוקרים בתחום מסתובבים באזור הלשון היבשתית הנכנסת לתוך אגם גארדה. בנוסף העיירה היא קר פורה לניסויים וסקרים בתחום הרפואי. והיא משמשת כמקרה בוחן ללא מעט מחקרים רפואיים.

בצד המזרחי של הכיכר (וחצי האי כמכלול), תמצאו את הטיילת של סירמיונה לאורכה מגוון נקודות טבילה בים, מסעדות, חנויות וגלידריות מצוינות, חלקן מהמשובחות באזור אגם גארדה. הליכה לאורך השביל הפנורמי, מרחק של קצת יותר מקילומטר מנקודת הכניסה לעיר העתיקה, תעביר אתכם בין פסלים, עצים, פרחים, ברבורים והפתעות נוספות. באיטליה חובה לשים לב לתמרורים, בעיקר בכבישים, אלא שברחבי סירמיונה תמצאו תמרורים מסוג אחר לחלוטין: תמרורים כחולים עם ציור של גבר ואישה, והכיתוב “נא להתנשק… בבקשה“. נא להתנהג בהתאם.

הלו, פה זה ג’מייקה?

בקצה הצפוני של סירמיונה חוף ג’מאיקה (Jamaica Beach), הנחשב לאחד המיוחדים וגם המפורסמים באגם גארדה. הוא מכונה כך בשל המים הצלולים שבו, בגוון כחלחל-ירקרק, שיוצרים מראה מעט טרופי. החוף כולל אבנים גדולות היוצרות בריכות רדודות שהטבילה בהן היא תענוג (גם לילדים) – במיוחד ביום חם, בו המים הקרירים הם כמו אוויר לנשימה. תמצאו כאן את התשתיות התיירותיות הנדרשות, דוגמת מיטות שיזוף, שמשיות וגם בר. עקב סכנת ההחלקה, חשוב להצטייד בנעלי גומי.

בסירמיונה יש כמה חופים נוספים בהם תיתקלו במהלך הביקור, דוגמת il Lido delle bionde. בסביבת אגם גארדה חול הוא מצרך נדיר, וגם כאן. אלא שהשילוב שבין מדשאות ואבנים, יחד עם כל מה שצריך למנוחה בחוף, יכולים לעשות את העבודה.

סירמיונה אחת, מגוון דרכי טיול

את סירמיונה ניתן לחקור בלא מעט דרכים. אפשר בהחלט להגיע אליה לכמה שעות עד יום שלם, לטעום מהאווירה, להתרשם מהאתרים התיירותיים ולשוטט מעט ברחובות היפים עמוסי הפרחים (כולל על גבי הבתים עצמם). למגיעים עם רכב שכור יש לא מעט מגרשי חניה מדרום לעיר העתיקה, החל ממרחק של כמה קילומטרים ועד לכאלה הנמצאים ממש בכניסה לעיר העתיקה.

כלל האצבע הוא שהסיכויים למצוא חניה יורדים ככל שמתקרבים לשערי העיר העתיקה (והמחיר, לעומת זאת, עולה). רוב התיירים בוחרים להגיע כמעט עד לשער של העיר העתיקה ולחפש את מזלם בחניון הגדול הנמצא בצד ימין. בשער עצמו יכולים לעבור אך ורק תושבים מקומיים או תיירים הנמצאים במלון בתחומי החלק ההיסטורי, כל עוד אותו מלון דאג להוסיף אותם לרשימת מורשי הכניסה.

ניתן להגיע לסירמיונה גם בשייט היוצא מעיירות אחרות, למשל פסקיירה דל גארדה שההפלגה ממנה נמשכת כ-20-15 דקות בלבד. בכלל, סירמיונה נחשבת לאחת הבחירות היותר מוצלחות לשייט, עם מגוון אפשרויות: החל משייט רומנטי או משפחתי סביב חומות המבצר וחצי האי, דרך סירת מנוע שתוסיף לכם קצת אדרנלין ימי לחופשה ועד להפלגה ממושכת יותר העוברת בכמה מהעיירות האחרות שלגדות האגם, בין אם לצרכי התניידות ובין אם לשם ההנאה שבדבר. כאן תוכלו לראות ולהזמין סיורים בסירמיונה.

עקב מיקומה של סירמיונה, היופי שלה והיצע האטרקציות, לא מעט מבקרים בוחרים ללון בה במהלך השהות שלהם בסביבת אגם גארדה. בסירמיונה מגוון מלונות מכל סוג ובכל תקציב, כולל כאלה הנחשבים למפנקים במיוחד. הבחירה המקובלת היא מלונות הממוקמים בחלק ההיסטורי, שיהיו מטבע הדברים יקרים יותר אבל יאפשרו להיות בלב העניינים (אם מדובר במלון הנמצא באזור בעל גישה מוגבלת, ZTL, חשוב לפנות למלון על מנת שיאשר כניסה לרכב שכור מול הרשויות). גם בשכונות האחרות של סירמיונה – שכונת Lugana העמוסה בווילות ובחופים, ובשכונת Colombare di Sirmiona הצנועה יותר – תמצאו מלונות, כאשר תג המחיר זול יותר.

כאן תוכלו לחפש ולהזמין מלון בסירמיונה בקלות:

הפוסט סירמיונה: ה-עיירה המתוירת של אגם גארדה הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.

מה חשוב לדעת על פסקיירה דל גארדה?

פסקיירה דל גארדה משתייכת לנפת ורונה שבמחוז ונטו, ונחשבת לעיר המערבית ביותר בנפה זו. היא לא גדולה מדי – שטחה עומד על כ-17.6 ק“מ וגובה כ-68 מטר מעל פני הים – ואוכלוסיית התושבים שלה מוערכת בכ-10,000. המיקום שלה מסביר מדוע היא מבוקשת מאוד בקרב תיירים, כפי שתעיד העובדה שיש כאן כ-60 מלונות.

העיירה נמצאת בין אגם גארדה לנהר, שהוא למעשה היחידי הזורם לחלק הדרומי של אגם גארדה. כתוצאה מכך היא מוקפת בתעלות, שהופכות אותה למעין גרסה מוקטנת של ונציה: מבנים הנמצאים ממש על קו המים, סירות העוגנות בסמוך לבתים ולטיילת וכן הלאה. בלב החלק העתיק שלה תמצאו חומות, ובין לבין (בעיקר סביב התעלה המרכזית) מגוון רחב של מסעדות, בתי קפה, גלידריות וגלריות אומנים.

אתרים מרכזיים בפסקיירה דל גארדה

פסקיירה דל גארדה מציעה כמה מוקדי עניין עיקריים, חלקם מתקשר באופן מובהק להיסטוריה שלה. מאז ומתמיד, המיקום האסטרטגי של פסקיירה דל גארדה הפך אותה למקור ללא מעט מחלוקות. בין השאר, השליטה באזור הייתה בעבר של האימפריה העותמאנית. נערכו בתחומיה כמה קרבות מרכזיים החל מהמאה ה-15, למשל במסגרת המהפכה הצרפתית והמלחמות האחרות של צבא נפוליאון. במאה ה-18 נערך כאן קרב עקוב מדם, בסופו הצבא הצרפתי לקח את השליטה מידי האוסטרים. גם במלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה במאה ה-19 נערך מצור על פסקיירה, ולאחר כשישה שבועות נפלה לידי מחוז פיימונטה. עד היום נותרו בעיירה שרידים למאורעות האלו, כולל מערכות ההגנה השונות.

בין השרידים המעניינים של פסקיירה, ניתן למנות את שער Porta Verona מהמאה ה-16 שנהרס בפקודת נפוליאון כמה מאות שנים לאחר מכן. השער הוא נקודת הכניסה למצודה העתיקה (Venetain Fortress) בלב פסקיירה, שהפכה בשנת 2017 לאתר מורשת עולמית של ארגון אונסקו. העיירה החלה להיות מבוצרת עוד במאה ה-12, כשעוד קראו לה “אריליקה“, כשהמבצר הנוכחי הוקם במבנה ששימש בעבר אורוות סוסים. הוא הוסב למבצר במאה ה-16 בתקופת השלטון הוונציאני באזור, חוזק במאה ה-19 והיה בשימוש בערך עד התקופה הזו, כולל במלחמת העצמאות האיטלקית בה התקיימו בו קרבות עקובים מדם. המבצר המרשים הנמצא על גבי שני איים המוקפים במים, על הקירות הגדולים שלו המוארים בשעות הלילה או התפאורה בשעת הזריחה. באי הצפוני תמצאו בין היתר מפעל חימוש, מתחם מגורים של חיל הרגלים האיטלקי, ארמון מפקדה, גשר ועוד. באי הדרומי בית חולים, מגורי חיל הפרשים, מפעלים צבאיים ואחרים.

במהלך הטיול בפסקיירה תוכלו להיתקל בכמה מבנים מעניינים, למשל כנסיית מדונה דל פראסינו (Santuario della Madonna del Frassino) השקטה מהמאה ה-16 מוקדשת ל“מדונה של האפר” שלפי האמונה המקומית התגלתה בה באותה תקופה. בכנסיה בה תמצאו קפלות עם ציורי קיר (למשל של הולדת ישו או אנה הקדושה) וחצר איטלקית בסגנון המזוהה עם תקופת הרנסנס. חובבי הארכיאולוגיה יוכלו להתרשם משני אתרים המהווים חלק מבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים של הרי האלפים, Belvedere ו-Frassino, המוכרזים אף הם אתר מורשת עולמית.

בעיר כמה חופי רחצה, הבולטים שבהם הם Bracco Baldo Beach בו תמצאו נוכחות מרשימה של כלבי העיירה . טיילת היוצאת ממנה מחברת אותה לעיירות הנמצאות צפונית לה, דוגמת לאזיסה, גארדה או ברדולינו (אליהן ניתן להגיע גם במעבורת).

אוכל ומסעדות

בפסקיירה דל גארדה נמל שוקק (Porto di Peschiera), ממנו יוצאות הפלגות לעיירות אחרות בסביבת אגם גארדה וטיולים באזור, כשבנוסף ניתן להתרשם מסירות פרטיות ומיאכטות העוגנות כאן. מומלץ להסתובב כאן בשעות הערב, לאכול במסעדות אותנטיות או בכמה גלידריות משובחות – למשל Gelateria Copacabana, Gelateria La Romana או La Gelateria Home Made di Peschiera del Garda.

קחו בחשבון את העובדה שהדרך בחלק מהנמל היא צרה, כך שלסובלים מקשיי התניידות או למשפחות עם עגלות ילדים עשוי להיות קושי מסוים לעבור בזמני צפיפות.

הפוסט פסקיירה דל גארדה הופיע לראשונה ב-אגם גארדה לישראלים.