האי בוראנו: עולם שלם של צבעים, תעלות ופריטי תחרה
חלק גדול מאוד מהתיירים המגיעים לצפון איטליה בכלל ואגם גארדה בפרט בוחרים להקדיש לפחות יום אחד לעיר התעלות המאוד ונציה, הנחשבת לאחת הערים המתוירות בעולם – ולא קשה להבין מדוע. אלא שוונציה יכולה להיות רק נקודת המוצא שלכם לחקור איים אחרים הנמצאים במרחק שייט קצר ממנה. אין ספק שהבחירה היפה ביותר אי האי בוראנו (Burano), שמהווה חגיגה לעיניים. בואו להכיר את האי הקסום שמפגיש בין דייגים, תחרה והרבה מאוד צבעים מסביב.
האי בוראנו (למעשה, מתחם של חמישה איים קטנים המחוברים בעזרת גשרים) נמצא בחלק הצפון מזרחי בלגונה של ונציה, מרחק של כ-7 ק”מ מהעיר עצמה. זהו אי קטן המתפרס על פני כ-0.2 קילומטר רבוע בלבד. אלא שבמקרה שלו, הגודל לא ממש קובע. בוראנו הוא אי פוטוגני במיוחד, שמבטא בעיני רבים את “איטליה האמיתית”. לפי העדויות ההתיישבות כאן החלה בסביבות המאה החמישית לספירה, על ידי פליטים אדריאטים שנמלטו על נפשם מה”ברברים”. לגבי מקור שמו של האי אין תמימות דעים, כאשר ההנחות המקובלות הוא שהשם מתאר את אחת המשפחות החשובות שהתגוררה כאן בעבר (“בוריאנה”), אי קטן ממנו הגיעו המתיישבים בשם “בוראנלו” או אחת הכניסות הצפוניות לוונציה עצמה, ה”פורטה בוראנה”.
על צבעים ודייגים
ההגעה לאי בוראנו נעשית, איך לא, בהפלגה בת כ-45 דקות היוצאת מוונציה. הסיבה העיקרית לעשות זאת היא שמדובר באחד המקומות היותר יפים שאפשר לחשוב עליהם. הדבר הבולט ביותר כאן הוא הגוונים של הבתים. למעשה, כל בית כאן הוא בגוון שונה (פחות או יותר). הסיבה ההיסטורית לכך לא ברורה לחלוטין, כאשר הסברה המקובלת היא הדייגים שחיו באי בחרו בצבע בהיר ייחודי כדי שיוכלו לזהות את ביתם מרחוק, אחרי הפלגה ממושכת. אחרים סבורים שהסיבה הייתה תנאי מזג האוויר, ובעיקר הערפל, שהקשו על הזיהוי. אחרים תולים זאת, חצי ברצינות ובחצי בצחוק, בקשיי זיהוי הנובעים משכרות יתר. ואולי הסיבה היא בכלל “סימון טריטוריה” ורצון להפריד בין הבתים השונים, למניעת סכסוכים על שטח. כך או כך, תמצאו כאן היום מגוון רחב של צבעים. הצורה המסורתית של הבתים כאן היא צורת ריבוע, עם שתיים או שלוש קומות.
הצבעים שלטים כאן עד היום ויוצרים בירוקרטיה של ממש. בכל פעם שתושב מעוניין לצבוע את ביתו הוא חייב לקבל אישור מהעירייה, שתציג בפניו את הגוונים הזמינים מתוכם יוכל לבחור צבע “חדש” שלא קיים בשום בית אחר. רבים מהגברים עדיין עוסקים בדייג, ואחת ההשפעות של כך היא שיש כאן יופי של מסעדות דגים. בנוסף תוכלו להבחין כאן בלא מעט סירות פרטיות ויאכטות, אפילו מפוארות, כאשר המקום מושך אליו חובבי שייט מכל רחבי העולם. מצד שני, אוכלוסיית התושבים באי נעשית מבוגרת וגם מצומצמת משנה לשנה, כאשר כיום חיים כאן פחות מ-3,000 תושבים (בשנים עברו, המספר היה גבוה פי שלושה וארבעה). הסיבה היא שהריחוק שלה מהיבשה ומערים אחרות מקשה על הצעירים למצוא עבודה, והם מנסים את מזלם בערים אחרות. חלק גדול מהתושבים שכן נשארו להתגורר כאן עוסקים בענף התיירות.
מה שלא תמצאו בקירות הבתים החיצוניים הוא… מזגנים. לפי התקנות המקומיות חל איסור להתקין מזגנים בקירות החיצוניים של הבניינים, אלא רק על גבי הגגות. לכן הקירור כאן נעשה פעמים רבות באמצעות התקנת וילונות בפתחי הבתים. הדיירים פשוט משאירים את הדלתות פתוחות ומנסים להכניס בדרך זו קצת אוויר, כאשר הווילונות שומרים על פרטיות מסוימת.
הרקמה רוקמת עור וגידים
התחום המקצועי השני שמזוהה עם בוראנו הוא אומנות התחרה, כשבמקרה הזה מי שעסקו במלאכה הזו החל מסביבות המאה ה-16 היו נשות האי. אומנות התחרה, באופן מסורתי, דורשת דיוק ומיומנות גבוהה. היא עברה במשך שנים בין הדורות, מאם לבתה. הנשים המקומיות היו עושות זאת בחצר ביתן או בכניסה אליו, מה שתרם לאווירה המרגיעה של המקום. “תחרת בוראנו” שגשגה עד שלהי המאה ה-18, הופסקה אבל חזרה לגדולתו עם הקמת בית ספר חדש ללימוד אומנות הרקמה.
באופן לא מפתיע, מיוחסות לאומנות הרקמה כמה אגדות מקומיות. המפורסמת שבהן מספרת על דייג מקומי שניצב בפני חתונתו. במהלך אחד ממסעותיו בים הוא נתקל במלכת הסירנות, שניסתה לפתות אותו, אבל הוא הצליח לכבוש את יצרו. כתוצאה מכך המלכה העניקה לו פרס: ברגע בו הקישה בסירה בעזרת זנבה, עלה קצף וממנו נוצר באופן קסום צעיף תחרה אותו ענדה הכלה ביום חתונתה. נערות האי, שקינאו בצעיף המרהיב, החלו במאמצים ליצור העתק שלו. כך נוצרה אומנות מקומית, שמלווה את בוראנו עד היום, גם אם באופן מצומצם.
עם השנים, העיסוק באומנות התחרה ברחבי בוראנו פחת משמעותית, בין השאר כתוצאה מהתקדמות הטכנולוגיה, העובדה שאומנות תחרה מסורתית היא יקרה וגוזלת זמן רב. סיבה נוספת היא התבססות על מוצרים זולים מרחבי העולם, שהגיע גם לפה – כולל פריטי תחרה זולים שמגיעים בעיקר מהמזרח הרחוק. כמובן שאם אתם רוצים לקנות מזכרת תחרה מהאי עצמו ובכך לחזק את האומנות המקומית הגוועת, מומלץ מאוד לוודא שהיא אכן תוצרת מקומית ולא ייבוא מסין כפי שקורה בלא מעט חנויות ודוכנים במוזיאון הקטן המוקדש לנושא (Museo del Merletto) המיועד לא רק לחובבי הז’אנר. המוזיאון מציג את התוצרת של בית מלאכה לתחרה שפעל באי במשך כמעט מאה שנה, מ-1872 עד 1970, כולל מאות פריטים מיוחדים ומרשימים. הביקור במוזיאון כולל צפייה בסרטון וידאו שמסביר על שורשי אומנות התחרה ועל האופן בו היא התפשטה מהאי למדינות אחרות ברחבי הגלובוס.
אז… מה עושים בבוראנו?
לא תמצאו בבוראנו אטרקציות משמעותיות, בטח לא לילדים, אבל עדיין הקסם של המקום עובד כמעט תמיד. עיקר ההנאה בבוראנו היא להסתובב בין הסמטאות, כמובן שבסירה או רגלית בלבד, לעבור ברחובות הצרים ועל הגשרים שמעל תעלות המים (תשמחו אולי לשמוע שהוא נחשב לנוח הרבה יותר להתניידות עם עגלות ילדים בהשוואה לוונציה).
הלב הפועם של האי היא הוא כיכר Baldassare Galuppi, אליה מגיעים בשלב מסוים כל התיירים המבקרים בבוראנו. במרכזה פסל של מלחין האופרות האיטלקי גאלופי, יליד האי, שכונה “איל בורנאלו”. בסביבת הכיכר חנויות, מסעדות דגים וגם כמה מבנים הראויים לציון. כזו היא כנסיית Cheisa di San Martino, היחידה בחמשת האיים של בוראנו, שסימן ההיכר שלה הוא מגדל הפעמונים הנטוי. המגדל הזה נבנה במאה ה-17, על גבי כלונסאות עץ. במהלך השנים הכלונסאות התעקמו ויחד איתן גם המגדל, בדומה למגדל פיזה המפורסם הרבה יותר, כשהסיבה הפעם היא טעות אנוש: רצו להגביה את המגדל ולא חישבו נכון את המשקל שלו.
ברחבי האי תמצאו טחנות קמח, המופעלות בעזרת זרם המים של שלוש תעלות. העיקרון כאן הוא שהשינויים במפלס הים הם אלו שמספקים את האנרגיה הדרושה לפעילות הטחנות. בפן החיובי, מדובר במקור אנרגיה זמין כתוצאה מהעובדה שהאי קרוב מאוד ללגונה ולכן חווה תנודות ושפל משמעותיות בשעות קבועות ביום. הבעיה היא שעלייה במפלסי הלגונה טומנת בחובה סכנת הצפה, כפי שקרה יותר מפעם אחת בשנים האחרונות. מצבים מהסוג הזה גורמים להפעלת צופר ברחבי בוראנו, ומסבירים למה חלק גדול מהתושבים בחרו מראש לשהות לדירות שאינן ממוקמות בקומת הקרקע.
הדרכים העיקריות לראות את בוראנו
אנחנו ממליצים לנסות מאוד למצוא את הזמן לאי בוראנו, מהסיבה הפשוטה שהוא אחד המקומות היפים, הצבעוניים והמיוחדים בצפון איטליה. יכול מאוד להיות שיהיה מעט עמוס לשלב אותו ביום טיול אחד בוונציה על רקע העובדה שההגעה אליו נעשית בהפלגה די ממושכת ושהוא דורש 4-2 שעות לפחות, אבל עם קצת תכנון זו משימה אפשרית. בטח אם נמצאים בוונציה יותר מיום אחד או מגיעים לעיר בפעם השנייה ויותר. ואגב, גם באי בוראנו תמצאו כמה מקומות לינה, לרוב פשוטים באופן יחסי. הם יהיו כמובן זולים משמעותית בהשוואה למלונות של ונציה. גם האוכל בבוראנו נוטה להיות זול בהשוואה לוונציה היקרה (בטח במונחים של איטליה), אם כי ברור שגם כאן יש מלכודות תיירים שאפשר להיכנס אליהן.
בחרתם להגיע לביקור בבוראנו מוונציה? יפה מאוד! האפשרות הראשונה היא הגעה עצמאית, באמצעות אוטובוס מים (“וופורטו”) היוצא אחת לכחצי שעה בערך. קווים 12 ו-14 היוצאים מה-Fondamente Nove של ונציה עוברים באי, ומשך ההפלגה הוא כ-45 דקות. עלות הנסיעה בכיוון אחד עומדת על 7.5 אירו ובשני כיוונים על 15 אירו, אבל ניתן לקנות תמורת 20 אירו את הכרטיס היומי שכולל בתוכו גם את האוטובוס הימי המגיע לאיים שבקרבת ונציה. ילדים עד גיל 6 אינם משלמים על האוטובוס הימי, אבל מנגד התעריף של ילדים מעל גיל שש ושל מבוגרים הוא זהה. קחו בחשבון את זמני ההמתנה ואת העובדה שההפלגה באוטובוס התיירים עלולה להיות מעט צפופה ודחוסה בעיר עמוסה כל כך. בחודשי החורף וכשמזג האוויר אינו נעים, יכולים להיות טלטולים שיפריעו לבעלי הקיבה הרגישה מביניכם. מומלץ לברר מראש את זמני הנסיעה דרך האתר הבא.
אתם יכולים גם לצאת לסיור מאורגן מוונציה, הנמשך מספר שעות עד חצי יום (בפועל, רבים ימליצו להקדיש לסיור יום שלם). רוב הסיורים מגיעים גם לאיים הסמוכים האחרים, ובעיקר מוראנו הידוע באומנות ניפוח הזכוכית או האי הקטן טורצ’לו ובו כנסייה מרשימה מאוד. אם רק בוראנו מעניינת אתכם, יכול להיות שעדיף להגיע אליו עצמאית לפני או אחרי הביקור בוונציה עצמה.
כאן תוכלו להתרשם ולבחור בין מגוון הסיורים באי:
